א . חוסר יכולת למנוע את ההיקף הנרחב של מינויים פוליטיים ואחרים בשירות המדינה . ב . הימנעות מנקיטת הליכים משמעתיים עד כדי הרחקה משירות המדינה של מינויים פוליטיים בגין פעילותם שלא על פי מנהל תקין . ג . חוסר נכונות של הנציב לעמוד לצד דרג פקידותי מקצועי מול דרג פוליטי במשרדים הממשלתיים והשארת הנושאים לטיפול במשרד הרלבנטי , כאשר הנהלת המשרד ( הפוליטית , ראוי לציין ) מצדדת בעמדת מקורביה הפוליטיים . ד . אישור מינוי משרות אמון במשרדים הממשלתיים בלא קריטריונים ותנאי סף המתאימים לדרישות התפקיד . ה . חולשת הנציב מול לחצים מצד שרי הממשלה ועוזריהם לקידום מקורביהם ומינוים לתפקידים בשירות המדינה . ו . היעדר הסברה הולמת ונחושה לעובדי המדינה , מקצועיים ופוליטיים , ביחס לצורך בשמירה על טוהר המידות והמנהל התקין , והיעדר הרתעה באמצעות פירוט דרכי ענישה של עובדים החורגים מהנורמות על ידי חיזוק הכתוב בתקשי”ר המדינה . ז . היעדר הקפדה על איסור פעילות פוליטית במשרדי הממשלה ועל איסור השימוש במשאבי המשרדים לצרכים פוליטיים ומפלגתיים .
אל הספר