א . גישה המצדדת בהסתמכות על ראיות מוצקות כדי להגביר את סיכויי ההרשעה בבית המשפט עקב כתב האישום - ובתוך כך חומר רב שאינו מחמיא לנבחרי הציבור , בלשון המעטה , אינו מספיק לעתים להגשת כתב אישום . ב . התחשבות יתר במעמדם של נבחרי הציבור , הרקע הציבורי שלהם , תרומתם ופועלם למען המדינה ; נתונים אלה מאזנים בתודעה הציבורית את חומר הראיות שהצטבר . ג . החלטות מייסרות המעכבות קביעת עמדה חד-משמעית בתיק . ד . המתנה ממושכת לעיתוי נוח להחלטה , עקב נסיבות פוליטיות ואחרות . ה . עומס רב בהחלטות כבדות משקל בנושאים שונים , המחייב שיקול דעת ממושך בנוגע לכל הכרעה ; אל מציאות זו נקלעות ההחלטות בנושא השחיתות השלטונית . ו . זהירות בהגשת כתבי אישום כנגד נבחרי ציבור , הנובעת מזיכויים לא מעטים של נבחרי ציבור בבתי משפט . ז . כפל התפקידים של היועץ , אשר מצד אחד מייעץ לממשלה ומהצד האחר תובע את נציגיה לפי העניין כבא כוחה של המדינה .
אל הספר