ראשי הרשויות המקומיות אינם מרגישים מחויבים לשמור על תקציב מאוזן ; ההפך : רבים מהם חורגים במכוון מהתקציב שאישר משרד הפנים , וזאת כדי להרחיב את היקף פעילותם ולהאדיר את שמם בעיני התושבים . חוסר האחריות שמגלים ראשי הרשויות המקומיות משרת את בעלי האינטרסים , שכן הוצאות מוגדלות מוזרמות לעתים קרובות לקבלנים ונותני שירותים המקורבים אליהם . משרד הפנים ומשרד האוצר מודעים לניהול הכושל של ראשי רשויות רבים ואולם על פי רוב הם משתפים פעולה עם הרשויות לגיבוש תכניות הבראה , כלומר הזרמת תקציבים נוספים מהמדינה על בסיס התחייבותן של הרשויות להתייעל . תכניות ההבראה מתבררות לעתים כפיקציה , ולא פלא שאותן רשויות שבות במחזוריות למעגל תכניות ההבראה . יצירת גירעונות תקציביים כשיטת ניהול , ללא כל סנקציה ממשית מצד המדינה , מאפשרת את קיומה של השחיתות ברשויות המקומיות .
אל הספר