לשיטת הבחירות היחסיות הנהוגה בישראל שני חסרונות בולטים בהקשר של התפתחות השחיתות השלטונית : א . היעדר מחויבות של הנבחר כלפי בוחריו , בשונה מהבחירות האזוריות שבהן הנבחר מחויב בדין וחשבון ציבורי לבוחריו באזור . ב . היעדר מחויבות של הנבחר כלפי בוחריו , בשונה מבחירות אישיות . בשיטה הנוכחית חברי כנסת נבחרים לכנסת עקב הימצאותם ברשימת מועמדים של מפלגה הנסמכת על כוחו האלקטורלי של יושב ראש המפלגה . כאשר חברי הכנסת אינם מחויבים לבוחרים - לא ברמה האזורית ולא מכורח מועמדותם האישית - הולכת ומתפתחת מחויבות של הנבחרים כלפי גורמים אינטרסנטיים המסוגלים לסייע לבחירתו של המועמד למקום ריאלי ברשימת מפלגתו , לחיזוק וביצור מעמדו ולהישרדותו הפוליטית . הרחבת פעילות חברי הכנסת אל מול גורמים אינטרסנטיים היא זו אשר מובילה בסיכומו של עניין להידרדרות מוסרית ולשחיתות שלטונית . מובן מאליו שפעילות ציבורית ראויה אינה מתקיימת כנדרש מצד חברי הכנסת , מאחר שבתודעתם אימת הבוחרים במובן החיובי אינה גורם המשפיע על מעמדם .
אל הספר