ועדת הכספים מרכזת בידה עוצמה רבה בתהליך לאישור תקציב המדינה ולאישור שינויי התקציב המתחייבים במהלך השנה . ועדת כספים המונעת משיקולים צרים , סקטוריאליים ומפלגתיים וכן מצירוף אינטרסים של כמה מפלגות , עלולה להקצות תקציבים גבוהים למטרות לא חיוניות בסדר העדיפויות הלאומי , בשיטת הקצאה המוסכמת בין המפלגות על בסיס הדדיות ; כך כל מפלגה זוכה לאישור תקציבי בהתאם להעדפותיה . מצב זה , שבו לוועדה יכולת להקצות תקציבים שאינם ראויים , פוגע בתדמית הכנסת ומחזק את מגמת התרחבות השחיתות השלטונית . נוהלי העבודה של הוועדה מאפשרים לשחיתות ממוסדת להיות נורמה מקובלת בפועל במשכן , שעה שהתקציב הציבורי מחולק בהתאם לאינטרסים צרים של מפלגה או חבר כנסת למען גופים המקורבים לחברי הוועדה . היבט זה ללא ספק מעלה את העניין סביב מינוי יושב ראש הוועדה והרכבה , שכן מן הראוי כי יכהנו בוועדה חברי כנסת מנוסים , הגונים ובעלי נורמות מוסריות גבוהות - שאינם נוטים לתמוך מראש בבעלי עניין המבקשים להפיק רווחים כתוצאה מהחלטות הוועדה .
אל הספר