נבואה על מפלת פלשת בידי אויב מצפון . הפורענות אינה מנומקת . היא מוצגת כהגשמת צו אלוהי , בדומה לתפיסה הכללית בקובץ נבואות הגויים ובכתובים אחרים בספר ( כגון "כי רעה אנכי מביא מצפון , " לעיל ד , i לפיה הטיל האל על גוי מצפון למלא תפקיד של "חרב לה '" ( להל ן פס' וו , שתפקוד את כל הגויים . אפשר שגם כאן , כבכתובים אחרים ( כגון לעיל מו , י , יד ; ולהל ן מט , ל 0 התכוון ירמיהו לנבוכדראצר מלך בבל , אך ייתכן שלא ידע בבירור מיהו העם מצפון שיכה את עזה . ההכרעה בעניין זה תלויה בזמנה של הנבואה , שיידון לקמן . הנבואה מורכבת משני דימויים ראשיים : שטף מים אדיר הבא מצפון והולך ומתגבר ככל שהוא מדרים , וחרב שאינה נרגעת כל עוד לא השלימה את יעדיה . שני הדימויים אופייניים גם לנבואות אחרות בקובץ של נבואות הגויים . לדימוי הראשון ראה לעיל מו , ז ח , יח ; ולהלן נ , מב , נה ; לדימוי השני ראה לעיל מו , י , יד ; ולהלן מט , לז ; וכן ראה לעיל כה , טז . גם בסגנון הנבואה אפשר לזהות לשונות מובהקים משל ירמיהו , נוסף על ציון הצפון כמקום הפורענות : זע " ק , "ארץ ומלואה עיר וישבי בה " ( פס ' ב , השווה ח , טז ;( רפיון ידיים ,...
אל הספר