סיפור ההתנגשות בין ירמיהו וחנניה בפרק כח הוא אמצעי לבטא עמדה עקרונית על ההבחנה בין נביאי אמת , לבין המנבאים בשם ה' לשקר . אמות המידה בעניין זה מוצגות בסיפור הן במישרין , על ידי פרטי העלילה ואמירות מפורשות , והן בעקיפין , הרי כותב הסיפור וקוראיו כבר יודעים , שנבואות חנניה לא התגשמו . ההבחנה בין נביאי אמת ונביאי שקר היא נושא חשוב בספר ירמיה , ונספח זה בא להאיר רק היבט אחד שלו : הדעות השונות בשאלת הקשר בין התגשמות נבואות לבין מקורן האלוהי . נושא זה מעסיק רבות גם את הספרות המשנה תורתית , החל מספר דברים . חוק הנביא קובע בעניין זה הלכה חד משמעית "אשר ידבר הנביא בשם ה ' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' בזדון דברו הנביא " ( דב ' יח , כב . ( לאמור : התגשמות נבואות היא אמת המידה לבחינת מקורן האלוהי . לעיקרון זה מגבלה גלויה , ההכרעה בשאלת אמיתות הנביא צריכה להידחות עד שיתברר האם התגשמה הנבואה , ובכך נמנעת האפשרות להחליט מידית מהו דבר האל שאליו חייבים לציית . דברי ירמיהו כנגד חנניה מסייגים את ' מבחן ההתגשמות' לנביאי ישועה בלבד " ) הנביא אשר ינבא לשלום , " כח , ט ) ופוטרים ממנו את נבי...
אל הספר