נבואה ראשונה: ירושלים עיר הדמים (כב, א־טז)

כב א ויהי ךבר יהוה אלי לאמו : ב ואתה בךאדם התשפט הח & פט את עיר הדמים והוךעתה את כל תועבותיה : ג ואמרת כה אמר אדני יהוה עיר שפכת דם בתוכה לבוא עתה ועבותה גלולים עליה לטמאה : י בדמך אשר שפכת אשמת ובגלוליך אשר עקזית טמאת ותקריבי ימיך ותב 1 א עד 1 נ 1 ? תיך על כן נתתיך חרפה לגרים וקלסה לכל הארצות : ה הקרבות והרחקות ממך יתקלסו בך טמאת הנה ה # ם רבת המהומה : ו נ ^ יאי י ^ ךאל איש לזרעו היו בך למען שפך דם : ז אב ואם הקלו בך לגר ע nfcf ו ^ בתוכך יתום ואלמנה הונו בך : ח קד ^ וי בזית ואת שבתתי חללת : ט אנשי רכיל היו בזל למען שפך דם ואל ההרים אכלו בך זמה עשו בת 1 כך : י עתת אב גלה בך  אל הספר
האוניברסיטה העברית בירושלים

עם עובד

י"ל מאגנס