במאמץ להצדיק את יחסו של ה ' לעם ישראל ( תיאודיציאהן , פורש יחזקאל את שיטתו בדבר הקשר ההדוק בין מעשי האדם לבין גורלו . יחזקאל , כשאר סופרי המקרא ונביאיו , משתית את תפישותיו על ההנחה היסודית והרווחת בדבר הגמול על המעשים לאדם , לקבוצת אנשים או אף לעם שלם , כאשר גמול זה איננו בבחינת 'חוק טבע , ' אלא החלטה אלוהית סוברנית . לפיכך יחזקאל מציג את יחסי ה - ' ישראל כביטוי לריבונות האלוהית המוחלטת . מצד אחד , יחזקאל מקדיש פרק שלם לרעיון בדבר אי מיצוי הדין עם ישראל , בשל הרצון למנוע את חילול שם ה ' ( פרק כ ;( מצד שני הוא חוזר ומפרט את חטאיה של ירושלים כהסבר וכםיבה לעונש החורבן והגלות , אלא שפירוט חטאי ירושלים ועונשה אינם באים להעיד רק על ריבונות ה / אלא אף על מוסריותו ועל כוחו . והדברים אמורים לא רק בתיאור יחסי ה' וישראל , אלא אף בתיאור יחסי ה ' ושאר העמים . בנבואות החורבן של יחזקאל בולטים הנםיונות ליצור קשר הדוק בין מעשי העם לבין תגובת ה' הצפויה , ובלשון אחרת : בין החטא / האשמה לבין העונש / גזר הדין . נסיונות אלה רבים ודרכי ביטוים מגוונים . תחילתם בהקדשת יחזקאל לנביא , כאשר נוכח מרים של ישראל 1 ב...
אל הספר