בין האמצעים הריטוריים בהם מסתייע יחזקאל ניתן למצוא אף את האירוניה . כך למשל בתמונת הרס הבמות : "ואבדתי במותיכם ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם ... למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם " וגו ' ( ו , ג ון . האירוניה היא כי לא זו בלבד שהגילולים לא הצילו את עובדיהם , אלא הם עצמם ייפגעו ויושמדו . פרקים ח-יא מושתתים על היפוכי משמעות אירוניים . כנגד תפישת העם "אין ה ' ראה אתנו עזב ה ' את הארץ" ( ח , יב , וכן ט , טן שהביאה לאנרכיה ולהתגברות מעשי האלימות , משיב הנביא כי ה ' אמנם יעזוב את מקדשו ובכך יאפשר את החרבתו . אף תיאור הפולחנות האליליים שחלקם נעשה בסתר הוא בבחינת תשובה אירונית לטענה כאילו אין ה ' רואה . בדומה לכך מהפך יחזקאל במשמעות דברי העם "היא הסיר ואנחנו הבשר " ( יא , ג , ( ותחת הרגשת השאננות , מייחס הנביא למחשבת העם משמעות הפוכה , אירונית בעיקרה : " חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הבשר והיא הסיר ואתכם הוציא ( אוציא ) מתוכה " ( פסי זן . דברי אנשי ירושלים לגולים "רחקו מעל ה "' ( יא , טון מתהפכים בדרך אירונית על ידי ביעור העבודה הזרה בירושלים על ידי הגול...
אל הספר