במחקר המקרא המודרני הועלו טענות שונות ומנוגדות ביחס ליחזקאל וספרו , מהשקפות על היות הספר חיבור אחיד ועד לטענות על היותו חיבור בעל גרעין מקורי קטן ותוספות רבות . את יחזקאל תיארו כמחבר ספר , כמשורר או כנביא בשער ; מנביא בן מאה ו' לפסה"נ ועד לפסבדואפיגרף מימי בית שני . הגישה האחדותית : סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים חקר המקרא במאה י " ט מתאפיין בגישה ביקורתית לכל ספרי המקרא , חוץ מלספר יחזקאל . זאת למרות חספוסים , ולמרות ספקות שהועלו כבר במאה י " ח בדבר אחדותו של הספר . כבר בשנת 1771 נתפרסמה השערתו של אדר ( Oeder ) משנת , 1756 לפיה פרקים מ-מח אינם מגוף הספר המקורי . בשנת 1792 טען קורודי ( Corrodi ) כי אף פרקים לח-לט אינם משל יחזקאל . בשנת 1798 טען מחבר אלמוני שנבואותיו המקוריות של יחזקאל נכללו בחלק מפרקים כה-לב , ואולי גם לג , - לח-לט . י"ט ליפמאן צונץ ( 1832 ) שייך את ספר יחזקאל לתקופה הפרסית ( על יסוד תוכן , סגנון ולשון , ( ובמאמר שפירסם בשנת 1873 שייך את פרקים כו-כח לימי כיבוש צור על ידי אלכסנדר מוקדון 332 ) לפסה . ( נ" אף א' גייגר ( 1857 ) ראה ביחזקאל נביא מתקופת פרס . היו מי ש...
אל הספר