ג. לא־מודע וזמניות

ההכרה בזמניות כנדבך המרכזי בקריאת המושגים הפסיכואנליטיים הובילה את הדיון שלנו לשאלה בדבר מעמדם של אותם תכנים שלא עברו משמוע ובמקרה שלפנינו – מעמד תוכני החוויות , הרגעים והזיכרונות שאידה לא הצליחה למשמע . מהפרספקטיבה הפרוידיאנית התשובה לשאלה זו מובנת מאליה – התכנים מאוחסנים בלא מודע . הסבר מסוג זה אמנם פותר את שאלת מעמדם של התכנים המודחקים אך הוא כרוך בתשלום מחיר יקר – ויתור גורף על האפשרות להבין את החוויה האנושית כביטוי מתמיד של זמניות . תיאור מעמד התכנים שלא עברו משמוע במסגרת הזמניות ייעשה בשני שלבים : בשלב הראשון אצביע על כמה הבדלים עקרוניים שמבדילים בין תפיסת הלא מודע של פרויד ובין האופן שבו תופעת הזמניות מייצרת היבט שאפשר לכנותו לא מודע . הבדלים אלו ישמשו בשלב השני מפתח לקריאה נוספת במקרה של אידה שבאמצעותה אנסח את מעמדם הזמני של התכנים שלא עברו משמוע ואציע ניסוח אלטרנטיבי לתפיסה הפרוידיאנית של הלא מודע . פרויד רואה כאמור בחוויה המודחקת , ובהתאמה בתוכן המאוחסן בלא מודע , אירוע או ייצוג בעל משמעות משל עצמו , כלומר הוא סבור כי לתוכן המודחק יש מעמד אובייקטיבי , שהוא ייצוג של דימוי או ש...  אל הספר