2. אגו, הדחקה, לא־מודע וזמניות

בעקבות המעבר של פרויד מהמודל הטופוגרפי למודל הסטרוקטורלי שאפשר לראות באגו רשות מארגנת של החלקים הפסיכולוגיים למיניהם , ובעקבות לוולד , שראה ביכולת הארגון של האגו את הבסיס לאפשרות קיומה של מערכת הגנה , אבקש להציג את ההדחקה כהתרחשות זמנית ולהראות שאיננו חייבים להבין את הלא מודע הפרוידיאני כמכל של אירועים החורגים מרצף האירועים הלינארי אובייקטיבי ושאפשר לראות בלא מודע יחס זמני בעל מעמד ייחודי בחייו של האדם השייך ללב לבו של מבנה הזמניות . הסברת הלא מודע כמבנה זמני דורשת שנבין אותו כחלק ממערכת מושגים הכוללת את האגו ואת ההדחקה . 6 לפלנש ופונטליס מתארים את טיבה של ההדחקה במסגרת המחשבה הפרוידיאנית כפעילות שבה הסובייקט מנסה לדחוק או להגביל ייצוגים ( מחשבות , 7 דימויים וזיכרונות ) לתת מודע . למעשה אירוע ההדחקה מתבצע כאשר מתקיימות דרישות סותרות במערכת והיא נענית לאינסטינקט מסוים . ההדחקה היא האופן הספציפי שבו המערכת משלמת את מחיר סיפוקו של אינסטינקט זה , כי אף שהיא הצליחה לספקו , דרישות אחרות לא נענו , ונוצר מצב שעל אף ההיענות לאינסטינקט , המערכת הנפשית חווה יותר סבל מעונג . כדי שלא להגיע למצב שש...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן