אף שפרויד מציג את הסובייקט האנושי כאובייקט המחקר הראשוני של הפסיכואנליזה , הרי היסודות התאורטיים שלה נטועים , כמו שראינו , ברובד האונטי של הקיום האנושי . לפיכך על הפסיכואנליזה , שהיא מתודה שמתיימרת לתאר ולהסביר את הטבע האנושי , לחקור את האדם בבחינת ישות שהיא אונטית אונטולוגית , כלומר להסביר את התופעות הפסיכולוגיות שמתגלות בסיטואציה האנליטית ומתוארות בספרות המקצועית כביטוי של יחסים אונטולוגיים שהם כאמור במהותם יחסים זמניים . בפרק זה אתור אחר המקום הספציפי בתאוריה הפסיכואנליטית שבו יכולים לשמש מושגים אונטולוגיים כרקע תאורטי לכינונם של רעיונות כגון אגו , לא מודע , הדחקה , השלכה , הזדהות וכו . ' אף על פי שתיארתי לעיל כיצד הפסיכואנליזה כמתודה בנויה על יסודות תאורטיים השבויים במטפיזיקה של נוכחות , בתוך ההמשגה התאורטית הענפה של המצבים האנושיים שמאפיינת את המחקר הפסיכואנליטי אפשר למצוא לדעתי תיאורים פרטיקולריים שבאמצעותם אפשר להכיר במושגים האונטולוגיים כביסודות תאורטיים אלטרנטיביים לאלו שהציע פרויד . אבקש לשוב ולהתבונן כיצד מתאר פרויד את הקשר המתקיים בין עולם ואדם , בין אגו ומציאות , כדי לאת...
אל הספר