עד כה ראינו כי פרויד קורא את המבנה הנפשי על בסיס המתח שמתקיים בין יצר המין ויצר הקיום ( האני . ( מול עקרון העונג מעמיד פרויד את עקרון המציאות , שנעשה גורם מווסת של הדרישה לפורקן המתח שמצוי במערכת . דינמיקה מכוננת זו הכרנו גם ב"פרויקט ; " שם הבחין פרויד בין כמות זרימת האנרגיה ( Q ) ובין עקרון 19 שם , עמ' . 137–95 ההתמדה . עקרונות אלה ( הוויסות והפורקן ) גם בתקופה הראשונה וגם בתקופה האמצעית מתאפיינים בתלות ( קורלציה ) המתקיימת בין הגורמים שדורשים פורקן ( האנרגיה / האינסטינקטים ) ובין הגורמים המווסתים ( יצר קיום האני / עקרון ההתמדה , ( תלות המתבטאת בעובדה שהגורמים המווסתים ( יצרי האני ) נמצאים תלויים באנרגיה המינית . במילים אחרות , התיאור של המבנה הנפשי עד 1920 לא הצליח להשיג הפרדה ברורה דייה בין יצר המין ויצר האני . בסוגיה זו הבחין פרויד במיוחד כאשר ניסה לתת הסברים לתופעות של תוקפנות , כמו במקרה של החיבור " יצרים וגורלות יצרים" . ( 1915 ) באופן עקרוני קבע פרויד שלושה קריטריונים לאפיון היצר : מקור , מטרה ואובייקט ; המקור הוא הגורם המכונן את התנהגות האינסטינקט ( האזורים הארוטוגניים ) ושולט...
אל הספר