תיאורי המקרים של פרויד מספקים נקודת פתיחה הולמת לחשיפת האופן שבו שיטתו מייצרת הסתרה עקרונית של היבט הזמניות . בטקסטים העיוניים גרידא , הקורא מוצנח אל תוך מערך המושגים הפרוידיאניים ומנווט אל המבנה הנפשי דחפי שנחשף בעזרתם , ואילו בתיאורי המקרים מאפשר האופי הסיפורי לעקוב אחר הקשר שיוצר פרויד בין המקרה האנושי להמשגה הקלינית . למעשה , כאשר אנו קוראים את הטקסטים העיוניים אנו מנועים מלהבחין באופן הטיפול המיוחד של הפרשנות הפרוידיאנית בסיפור חייו של המטופל . אי לכך , נמנע מאתנו להשיג את הסיטואציה האנליטית באופן מלא . תיאורי המקרים מאפשרים נקודת מבט שונה היות שהם משלבים בין סיפור חייו של המטופל ובין התאוריה האנליטית , בין האינטראקציה של המטפל עם מטופליו לטכניקה הקלינית . תיאור כזה מאפשר מבט ממוקד יותר באופן שבו המתודה האנליטית מכוננת את הסיטואציה האנליטית ומעצבת את מהלך ההתרחשויות בעולמו הפרטי של המטופל .
אל הספר