בסעיפים המקשרים בין הנושא הרעיוני שבחלק הראשון לנושא הרעיוני שבחלק השני , דן היידגר באופן שבו ההיות שם מגלה את הזרות הבסיסית שמאפיינת את קיומו בעולם , וזאת באמצעות דיון בצמד המושגים " מושלכות" Geworfenheit "ו ( thrownness ) נפילה" . ( falling-prey ) Verfallen המושלכות של ההיות שם לעולם היא אקזיסטנציאל , ( existenzial ) והנפילה שלו אל צורות התנהגות פרטיקולריות היא אקזיסטנציאל , ( existenziell ) כלומר הנפילה היא מודוס של המושלכות . היות שבאופן עקרוני ההיות שם כהיות עם מתגלה לעצמו בעיקר דרך העצמי של ההם , הוא אובד בעולם שכבר נחשף על ידי " ההם . " מרגעיו הראשונים בעולם ההיות שם מוצא את עצמו מחויב להבין את עצמו , את הווייתו , דווקא באמצעות עולם השייך לאחרים . המונח האמור , שלא מבטא שום שיפוט בעל ערך שלילי , משמעו שההיות שם בתחילתו וברובו הוא עם ה"עולם" שהוא דואג לו . ספיגה זו ב [ ... ] בעיקרה בעלת אופי של היות אבוד בציבוריות של ההם . בהיותו אפשרות אותנטית של היות עצמו , ההיות שם מלכתחילה תמיד כבר נפל מעצמו ונפל 24 כטרף ל"עולם . " מאחר שהמבנה הקיומי של ההיות שם הוא בראש ובראשונה מבנה של אפ...
אל הספר