1. פנומנולוגיה כמדע ההוויה

כאשר היידגר מכוון את החקירה האונטולוגית לעבר האדם במובנו היומיומי ( היות שם ) ומחלץ את ההבנה המרומזת של ההוויה מתוך המרחב היומיומי של ההיות שם וכן את היחס האונטולוגי שיש להיות שם עם ההוויה , אין כוונתו לומר שמסקנות החקירה מוגבלות למרחב המשמעות היומיומי . ההפך הוא הנכון . היידגר מעוניין לחלץ מתוך המרחב היומיומי של היות שם את המבנים האונטולוגיים שמאפשרים להיות שם את קיומו היומיומי וכן את המשמעות הכללית של ההוויה . אם כן , נקודת המוצא של החקירה האונטולוגית היא היומיום , אך מטרתה לחשוף את המבנים המהותיים שמשוקעים בו – המבנים האונטולוגיים . לאורך המסורת הפילוסופית התשובה השגורה לשאלה " מהי מהותו של דבר " ? נדרשה להבדל בין האופן שהדבר נתפס ( התופעה ) לאופן שבו הוא באמת מתקיים . דרך אחרת להבין התייחסות זו קשורה בקביעה כי העולם נמצא בהשתנות מתמדת . אם עולם התופעות משתנה כל הזמן כיצד נקבע את המאפיינים המהותיים של התופעה ? ההנחה שעומדת בבסיס גישה זו היא שהאמת היא בלתי משתנה והיא קבועה ונצחית , בעוד העולם הנראה לעין משתנה או אף נתפס ככוזב . כאשר אנו ניגשים לשאלה בדבר מהות התופעות מזווית זו , נו...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן