״יכול אחרת״ – התנאים לאחריות מוסרית (פרנקפורט ודנט)

המחשבה שדרישת ה״יכול אחרת״ משתמעת מאחריות מוסרית – לאמור , פועל אחראי למעשיו רק אם יכול היה שלא לעשותם – נסמכת על דוגמאות אינטואיטיביות מחיי יומיום ומהפרקטיקה המוסרית והמשפטית שלנו . מי שפעל שלא כשורה , אך עשה זאת בנסיבות שבהן ״לא הייתה לו בררה״ – בנסיבות שדרכי הפעולה ( או המחדל ) האחרות היו חסומות בפניו בשל איום או כפייה – פטור מאחריות , או לפחות פטור מאחריות מלאה . במקרים של כפייה פיזית , כגון בדוגמה האריסטוטלית של מי ש״רוח סערה , או אנשים שהשתלטו עליו , הביאוהו למקום כל שהוא״ לא נאמר כלל על האדם שהוא פעל את הפעולה ; בכפייה או באילוץ מסוגים אחרים , ״כשרודן יצווה אדם לעשות משהו מגונה , שעה שהוריו או ילדיו נמצאים ברשותו של אותו רודן ואם יעשה את המעשה , יינצלו , ולאו , ייהרגו״ , או ״כשמטילים בשעת סערה סחורות מהספינה הימה״ ( גם אלה דוגמאות אריסטוטליות , ( איננו רואים את האדם כמי שלא פעל כלל את הפעולה אולם אנו אומרים ״לא הייתה לו בררה״ . אפשר שאמירה זו אינה מדויקת ושלמה , ויש מקום לטוען לטעון שבמצבים כאלה , להבדיל מן המצב של הכפייה הפיזית , יש תמיד בררה . אולם עובדה היא שנסיבות כאלה הן בס...  אל הספר