לטענת צ'יארי , אחד התכנים הבולטים , הן בשירתו של בודלר והן בהשקפת עולמו , היא הכמיהה לגן עדן אבוד : " ילדות אבודה שניתן להציץ בה בזכות האמן עתיר 17 ההשראה המנסה לשחזרה באמנותו . " הילדות אינה בהכרח ילדות אישית של המשורר אלא ילדותו של המין האנושי , והכמיהה היא למצב אנושי שהיה ואבד . ולטר בנימין רואה את הכמיהה הזו לגן עדן אבוד , ואת נוכחותה בשירת בודלר , כביטוי אסתטי של הלם המודרניזם ושל השינוי שחל בתודעת האדם עקב התמורות הכרוכות במודרניזם , ובראשן הולדת הכרך הגדול והסואן וההמון ההומה בו , אשר עורר " פחד 18 סלידה וחלחלה [ ... ] בראשונים שהתבוננו בו . " תודעתו של האדם , ההולך ברחובות העיר המודרנית הסואנת , מופגזת ברשמים קטועים – מראות , ריחות , קולות – שאינם מצטרפים למכלול אחדותי של ידע והבנה , מעין " קליידסקופ בעל תודעה , " 19 אם להשתמש בדימוי שבודלר עצמו מתאר בו את " איש ההמון . " בנימין קורא לכך חוויה : ( Erlebnis ) רשמים שאינם מצטרפים לגוף של ידע והבנה . שירים כמו " שבעת הזקנים" ו"מבוע הדם" נותנים לכך ביטוי . לעומתם , שירים כמו " זיקות" ו"השמש" מבטאים את הגעגוע של האדם המודרני לגן העד...
אל הספר