מטרתו של סארטר בחיבור בודלר היא לנפץ את מיתוס " המשורר המקולל" ( poete maudit ) שדבק בבודלר . בודלר , טוען סארטר , לא היה קרבן טרגי של קללה או של גורל אכזר , אלא חי את החיים שבהם בחר ולהם היה ראוי , כפי שכל 1 אדם חי את החיים שהוא ראוי להם . דמותו של בודלר היא אתגר ראוי לתזה אקזיסטנציאליסטית כזאת , משום שלא לחינם דבק בו דימוי המשורר המקולל . התלאות הפיזיות והנפשיות שהתרגשו ובאו עליו כוללות יתמות מאב בגיל שש , אב חורג נוקשה , שלילת זכותו על ההון של אביו הביולוגי ומינוי מועצת אפוטרופוסים קשוחה שהקציבה לו סכום חודשי זעום , עוני , בדידות , חובות מרובים , נושים זועמים , מעברים תכופים מדירה טחובה אחת לדירה טחובה אחרת , העמדה לדין והרשעה על ספרו פרחי הרע , מאהבות נצלניות , זיבה , עגבת שבעטייה סבל שנים ארוכות מבריאות רופפת , לרבות שני אירועים מוחיים , מוות בטרם עת ( גיל , ( 46 ואולי האכזרי מכול – בודלר שחפץ כל כך בהערכה לא הספיק לראות את שירתו זוכה להכרה שהיא ראויה לה . האם בודלר ראוי לכל אלה ? לדעת סארטר כן , והוא מכריז שלא גילה פורענות אחת שבודלר לא היה ראוי לה . כל התלאות שבאו עליו הן עונשים...
אל הספר