פרק שלישי סארטר והביקורת על ההומניזם והסובייקט

אין מחלוקת על כך שסארטר הושפע מאוד מהיידגר . השאלה היא כיצד הושפעה מחשבתו של סארטר מהביקורת של היידגר על המסורת האונטולוגית בכלל ועל המטפיזיקה של הסובייקט ועל ההומניזם בפרט . השאלה הזו תפוצל בפרק זה לשתי שאלות הקשורות זו בזו . האחת היא : כיצד – אם בכלל – הבין סארטר את הרס האונטולוגיה המסורתית על ידי היידגר ואת ביקורתו על הסובייקט ועל ההומניזם ? השאלה השנייה היא : מה עמדתו של סארטר עצמו כלפי מסורת המחשבה של הפילוסופיה המערבית ? בפרק הקודם הוצגו שתי גישות לשחרור מהדעות המושרשות על ידי המסורת : זו של היידגר , ולפיה יש לחשוף את דרכי שליטתה של המסורת ועל ידי כך לרופף את שליטתה והשפעתה , וזו של דקארט והוסרל , שאינה מנסה לחשוף את דרכי השליטה של המסורת במחשבה , אלא משהה שיפוט לגביה ובונה את הידע על יסודות שאמתותם מוחלטת ואינה תלויה בהשפעתה של מסורת הפילוסופיה המערבית . גם סארטר טוען ש"כדי להגיע לאותנטיות , 1 משהו צריך להישבר . " השאלה היא מה הוא אותו " משהו" שצריך להישבר , ולאילו תהליכי שבירה מתכוון סארטר . האם , כמו היידגר , סארטר מתנה השגת אותנטיות בהרס המסורת הפילוסופית המערבית , השולטת במח...  אל הספר