כיוון שתהליכי החשיבה , התפיסה והרגש מתבררים כהכרחיים לתהליך השיפור המוסרי , חלק מהותי מן הדרמה המוסרית קשור בראייה ובשינויה . השקפותיו של היחיד הופכות לעניין מוסרי מובהק . ניתן להיווכח כיצד מרדוק מציגה בכתביה הפילוסופיים תהליך זה . עמדתה נבחנת ביחס לפרספציה ול"ראייה בתור" של היחיד כאופני התייחסות מורכבים ביחס לאחרים . שיטתה מכוונת ליצירת טבע מוסרי באמצעות המרה של מרקם התודעה המדמה , הנקבעת בילדותו של היחיד על ידי 65 הדחפים האגוצנטריים , בדומה לתפיסתה של נוסבאום . מרדוק מציגה את האגואיזם כמבנה מטפיזי וכמקור הרוע בחיינו הפנימיים . היכולת לראות דברים אחרת , לשנות גישה על ידי קישורים ממשיים יותר בתודעה , משחררת את הסובייקט מתפיסתו האשלייתית – מדרכי "ראייה בתור" אגוצנטריות של העולם . בחיבור סוברניות של הטוב מרדוק מציגה שלושה סוגים של פרקטיקות מסוג זה : ראיית היופי בטבע , למידת שפה וכן תשומת לב לאחרים , המוגדרת כחוויה הגבוהה ביותר . שתי הפרקטיקות הראשונות ממקדות תחילה את תשומת הלב בדבר מה חיצוני ולאחר מכן מאפשרות חזרה אל האני . הכנ ת והצניע ת מתאפשרות מתוך תפיסת הממשות החיצונית . החוויות מהס...
אל הספר