להגותה של אייריס מרדוק יש תפקיד מכונן במפנה המוסרי בפילוסופיה של המאה 1 העשרים . יצירתה הפילוסופית המוסרית ידועה פחות מכתיבתה הספרותית הענפה , שהניבה עשרים ושישה רומנים . למרות זאת , להגותה נודעה השפעה רבה במחצית השנייה של המאה העשרים . הדיון שלהלן מבקש לבחון את פועלה בתחומי הפילוסופיה והספרות ולהתמקד בנושא השינוי הפנימי הרוחני . במהלך הדיון בהבנת חשיבותה והשפעתה של הגותה המוסרית , ייבחנו המושגים " דמיון , " " ראייה בתור" ו"זריחת אספקט . " בדיון זה יתואר כיצד השיטות הפילוסופיות הליברליות במחצית הראשונה של המאה העשרים – בפילוסופיה האנליטית והקונטיננטלית גם יחד – הציגו את עצמן כמבוססות על תיאור ניטרלי של המציאות , בנוסח המתודה המאפיינת את המדעים הפוזיטיביים . ואולם למעשה השיטות האלה היו מחויבות לכמה הנחות כבדות משקל הכרוכות בהבחנות קטגוריאליות ובהנחות מתודיות שמקורן בתאולוגיה בעלת מאפיינים פרוטסטנטיים . העמדת הפנים הניטרלית הובילה את נציגי השיטות הללו ליצירת תיאורים מעוותים של הסובייקט האתי ושל פנימיותו , ואת מבקריהם – לטענה כי יש הכרח בחקירה מודעת של תמונות ומטפורות מטפיזיות כחלק מהחקיר...
אל הספר