התפילה היא ביטוי אנושי שקיים מראשית הציוויליזציה האנושית . כבר בבית המקדש הראשון היתה קיימת תפילה מסודרת , ברם רוב התפילות היו בראשיתן ספונטניות . לפי המסורת , אנשי כנסת הגדולה היו אלה שגיבשו את צורת התפילה . המונח '' אנשי כנסת הגדולה" מתייחס לאישים רבים , רובם עלומי שם , שהיו מנהיגי ישראל בדורות הראשונים של הבית השני ( בערך בשנים 300-500 לפני הספירה . ( בלימוד תפילת העמידה הדגשנו כי בימי הבית השני היתה זו ( והתפילה בציבור בכלל ) תפילה פתוחה , וכל אחד נהג בה כראות עיניו וכנטיית לבו ו הוסיף , גרע או שינה את סדריה . הזכרנו שני תנאים : את שמואל הקטן ( המאה , ( 2-ה שחיבר את ברכת המינים , ואת שמואל הפקולי ( תנא בדור שלאחר חורבן הבית , ( שהסדיר שמונה עשרה ברכות על הסדר , ביבנה . ראינו כי רב , מגדולי האמוראים ( נפטר , ( 248-ב חיבר או ניסח ברכות שונות שנכנסו לסדר התפילה , וכי רב פפא 372-300 ) לספירה ) הכריע להלכה במקרים שהיו לפניו כמה נוסחים של תפילות או ברכות : "נימרינהו לכולהו" ( נאמר את כולם . ( עובדות אלו דיין כדי להכין שבגלויות השונות , שהיו קיימות עוד לפני חורבן הבית השני , היו הבדלי נוס...
אל הספר