שתי מגמות מאפיינות את התפילות בימי שבת וחג . האחת - להאריך אותה ולהוסיף לה חגיגיות יתר , והשנייה - להימנע מאזכור הבעיות היום-יומיות , בקשות על פרנסה וכדומה . המגמה הראשונה מתבטאת בניגון חגיגי , בקריאה בתורה ובהוספת תפילות ופיוטים מענייני דיומא . אלבוגן כותב בספרו ( עמ' : ( 84 העמידה של שבת נבדלת מזו של חול בכך ששלוש עשרה הברכות האמצעיות נשמטות ובמקומן באה ברכה אחת . בכך נהפכת העמידה לברכת שבע " ) שבת ... מתפלל שבע ואומר קדושת היום באמצע , " תוספתא ברכות ב יב . ( הברכה האמצעית היא "קדושת היום" ( משנה ראש השנה ד ה ) ובתקופה מאוחרת - 'קילוס' ( סופרים יט ז . ( המבנה של הברכה מקביל לזה של כלל העמידה , ופתיחתה היא תמיד בלשון "המנונית . " מכאן היא עוברת אל משמעות היום , ובסופה בקשה - שהמתפלל יזכה לקיים את היום כראוי לו ובמלוא קדושתו . אלבוגן ממשיך ( שם ) : מסתבר שבימים קדומים היה נוסח אחד לכל העמידות של אותו יום , וכך הוא עד היום הזה בחגים ( פרט למוסף ) לפי כל המנהגים . לכל העמידות של שבת משותפת הבקשה המסיימת - "אלהינו ואלהי אבותינו , רצה נא במנוחתנו . " אנו מציעים שהמרצה יבחר תפילה ייצוגית א...
אל הספר