בחלק ב , התפילה במקרא , למדנו שהמנהג להתפלל שלוש פעמים ביום היה מוכר כבר בתקופת המקרא ( תהלים נה , 18-17 דניאל ו . ( 11 על סמך הנלמד שם , סביר להניח שהתפילות האינדיווידואליות , הספונטניות , התפתחו לתפילות ציבור שזמנן קבוע וכך גם סדר המילים . הנוסח הקבוע מחייב הן את הקהל המתכנס לתפילה בציבור והן את היחיד המתפלל לבדו . תפילת הציבור מתבססת על שני מקורות עיקריים : מצד אחד למדנו , לפי עדות המקרא ( ראו יואל א , ( 14 כי בכל מצב של צרה ומצוקה שבאה על הכלל , כגון בצורת , מגפה או מלחמה , היו נאספים וזועקים לאל . מצד שני למדנו , כי שירת הלוויים בזמן הקרבת הקרבנות שימשה כמקור התפילה בציבור . בשנים האחרונות מתגבשת גישה חדשה לנושא . לדעת חוקרים בני זמננו , תפילת הקבע בנוסח ובזמן נתקנה לאחר החורבן , על ידי בית הדין הגדול של יבנה , כצורך חלופי לפולחן ציבורי בהיעדר המקדש . במחצית הראשונה של המאה 3-ה אמר האמורא רי יצחק בן לוי : "תפילות כנגד תמידין תקנום" ( רש"י מוסיף : "אנשי כנסת הגדולה . ('' השקפה זו מסבירה גס את העובדה שבימים שבהם הקריבו קרבן נוסף ( שבתות , ראשי חודשים וחגים ) - מתפללים תפילה נוספת - ...
אל הספר