רות שסיין הקדמה ההתמודדות של החשיבה הפסיכואנליטית עם הרגשות , או האפקטים , היא סיפור מרכזי ביותר בהיסטוריה שלה . ישות חמקמקה , זרימה בלתי פוסקת , מניפות של תחושות שאינן ניתנות ללכידה במילים או במושגים , סערות מהממות והורסות , התעלות עד כלות הנפש , ושעמום צחיח - כל אלה הם גילויי רגש . בחבקו את הפיזי והרוחני , המודע והלא מודע , הרגש עומד כאתגר נצחי בפני נסיונותיה של הרוח האנושית , כמו גם של הפסיכואנליזה , להבין אותו , לאלפו , או להתיידד עמו . הפסיכואנליזה מחשיבה את הרגש כסמן מרכזי של ההתרחשות "האמיתית " וכמרכז העצמי . הפסיכואנליזה מקשיבה לרגשות כמצביעים על סבל וקונפליקט , וכמנוף לשינוי תרפויטי . בבואנו לחקור על משמעות האפקטים בחשיבה הפסיכואנליטית , עלינו לשים לב לתהליך מעניין בתוך הפסיכואנליזה , שחוזר על עצמו לגבי מושגים שונים . מושגים כמו העברה , העברת נגד , ( countertransference ) התנגדות , או רגרסיה , הפכו מסמנים של תופעות "שליליות , " מכשולים , הפרעות , או תוצרי לוואי , למושגים "חיוביים , " בעלי ערך התפתחותי או טיפולי . בתהליך זה מפוצל תחילה אותו מושג לחלק "טוב " מועיל או מצמיח ומגדל...
אל הספר