כל דיון בארגומנטציה מעלה מעצם טבעו את שאלת האתוס של הדובר . אריסטו ברטוריקה הגדיר את ה'אתוס' כאחד מאמצעי השכנוע שעל הנאום לספק . כדי לשכנע , על כל נואם לבסס לעצמו אתוס להשגת מטרותיו . בעיני אריסטו האתוס הוא למעשה שיקוף אופיו של הדובר , והוא ראה בו את אמצעי השכנוע החזק ביותר . השכנוע באמצעות האופי פועל כאשר מהדברים הנאמרים מצטייר הדובר כראוי לאמון . בהקשר של השיח המדעי אין אנו מתעניינים בדרך כלל באופיו של הדובר כאדם מוסרי , אך את האופי המוסרי , שנדון בידי אריסטו , ניתן להמיר במהימנותו של החוקר . ההנחה הרטורית היא שככל שהאתוס של החוקר חזק ומבוסס יותר , ככל שגדולה מהימנותו בקהיליית השיח , יגדל הסיכוי שטענותיו החדשות תתקבלנה . יתר על כן , לאטור וולגאר , 1979 ) עמ' ( 202 מצאו כי מדענים הנדרשים לעבודתם של מדענים אחרים נוטים לזהות בין מהימנותם האישית ובין מהימנות ממצאיהם . כל חוקר שואף להיסמך בעבודתו רק על ממצאים מהימנים , ולפיכך עליו לשפוט על אילו ממצאים ניתן לסמוך . השיפוט הזה נעשה לעתים קרובות באמצעות שיפוט מידת מהימנותו של החוקר המציג את הממצאים . הגם שלמוניטין של החוקר ולמידת מהימנותו יש...
אל הספר