לאורך כל מהלך חייו של הגיבור ניתן לשמוע את צליליה של תפילת האשכבה . מכאן חוסר התקווה הברור של הריתמוס וקלילותו העולצת בעצב , שהם בבחינת הקלת הלחץ הנוצר בשל רצינותה הבלתי ניתנת לפתרון של המשמעות . הריתמוס משתלט על החיים שנחיו . צלילי תפילת האשכבה שבסיום כבר נשמעו מלכתחילה בשיר הערש . אולם החיים האלה , שנחיו עד תום , נשמרים באמנות , זוכים לצידוק ומגיעים לכלל מיצוי ושלמות בזיכרון נצח ; זהו חוסר התקווה המיטיב והמוקיר של הריתמוס . בכטין , ״המחבר והגיבור בפעילות האסתטית״ , עמ' 131
אל הספר