על היחס שבין אמונה לאירוניה ביצירת עגנון נכתב רבות במחקר . אחת הטכניקות שבהן עגנון מלגלג באופן סמוי על אמונות דתיות עממיות נעשה על ידי " היתממות עד אבסורד . " שעה שבעולמה של מחשבת ישראל והוגי הדעות בה יש שלילה או חיוב של כוחות על טבעיים כגון שדים וקמעות , ביצירותיו של עגנון מוצגת דרך מורכבת וחמקמקה של הזדהות גלויה מצד אחד ולגלוג סמוי מצד אחר . שלוש האמונות שיידונו הן : א . אמונה במציאות השדים ; ב . אמונה בסגולות ; ג . אמונה בכוחם של הצדיקים . באשר לשדים , עגנון לועג לכולם ( למאמינים ולכופרים כאחד , ( ובאשר לכוחם של סגולות ושל צדיקים , הוא מיתמם עד אבסורד . לשאלת קיומם של שדים שאלת מציאותם של שדים העסיקה את עגנון בכמה מסיפוריו , וכהרגלו הוא מציג אותה בצורה פרדוקסלית . ברומן תמול שלשום עגנון מספר כי למרות שהכלב בלק ראה שדים בחשכה , הוא לא האמין בקיומם : " ואף על פי שראה אותם בחוש שלל את מציאותם כאן , מכח מה שהם מורכבים מאויר ומאש , ואילו כאן חשיכה גמורה , ואילו היה כאן שד היתה אשו נראית , ומאחר שאין אשו נראית , משמע שאין כאן שד . וכיון שהגיע לשלול את מציאותם כאן , בא לידי שלילה גמורה לשל...
אל הספר