חשיפת הרובד הקבלי ביצירותיו של עגנון מעידה על חיותה של הקבלה בעת החדשה מזה ומגלה פנים חדשות ותובנות חדשות ביצירתו הספרותית של עגנון מזה . בספר זה יש כדי הזמנה למחקרים נוספים על השפעת הקבלה הן במעגל הפנימי של חקר יצירות אחרות של עגנון והן במעגל החיצוני של יצירות מודרניות אחרות , דוגמת שירת א"צ גרינברג ; סיפוריו של ד' שחר ועוד . לדעת מ' אידל , את יצירת עגנון ניתן למקם עם אותן יצירות קבליות שבהן מועברים מושגי הקבלה לתוך מסגרות סיפוריות , כגון ספר הזוהר , מחזותיו של הרמח"ל וסיפורי ר' נחמן מברסלב . בנוסף לזיקה הזאת יש לקשר את יצירת עגנון גם להתפתחויות שחלו בקבלה בדורות האחרונים . בזרמים מרכזיים של הקבלה ( רמח"ל , חסידות והראי"ה קוק ) הורדו מושגי הקבלה ממרומי המטאפיזיקה , וכך גם ביצירת עגנון הורד המושג הקבלי לתוך הקשר ספרותי . בצורת עיבוד זאת ניתן לראות שלב נוסף בגלגוליה של הקבלה בעת החדשה . בשילוב הקבלה בטקסט העגנוני יש משום בשורה חדשה בנוגע לתפיסת הקבלה בתרבות היהודית . יצירת עגנון שוברת את הדואליות שבין לימוד הקבלה המסורתי ומחקר הקבלה . עגנון לא למד קבלה לחקרה וגם לא האמין בקבלה במובנה המ...
אל הספר