טקסיות, כוונה והפנמה פולחנית בדתות העולם

תאוריית מיתוס–ריטואל וחקר הדתות פולחן והתנהגות טקסית הם ממאפייניה הבולטים ביותר של התופעה הדתית . חקר הריטואל בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים התמקד בתאוריית מיתוס–ריטואל ובקשרים האפשריים בין השניים . הרבה פחות נכתב באותן שנים על השאלה מהו ריטואל , ועוד פחות נכתב מאז ועד היום על כוונות פנימיות אישיות הנלוות למעשים הריטואליים הדתיים . הדיון בשאלת היחס בין ריטואל למיתוס מתמקד במישור הרעיוני הכללי , ואילו הדיון בטיבה של ההתכוונות של המאמין בשעת ביצוע הריטואל מתמקד בהתרחשות תוך אישית שניזונה מספרות דתית שדנה בסוגיה זו . רוברטסון סמית , הנחשב כמייסדה של תאוריית מיתוס–ריטואל , היה משוכנע שהטקסיות קודמת למשמעות הרעיונית , ושזו האחרונה היא שולית לטקס עצמו . בספרו על דתם של העמים השמיים עמד רוברטסון סמית על כך , שבדתות העתיקות  אל הספר