הגישה השלישית במקרא ביחס למלוכה גורסת כי המלך אינו אל . התאולוגיה העומדת ביסוד התפיסה הזו היא כי התחום הפוליטי אינו אקסקלוסיבי לאל ; השלטון הישיר על בני האדם והסמכות לנהל את ענייניהם היומיומיים אינם בהכרח חלק בלתי נפרד מפעולותיו או מתאריו המהותיים . כנגד התאוקרטיה הישירה טוענת תפיסה זו כי הענקת סמכות פוליטית לבני אדם , אין בה משום חילול שם שמים , שכן לא כל שלטון אנושי גורר בהכרח האלהה של השליט . כנגד התאולוגיה המלכותית דוחה תפיסה פוליטית זו את המיתוס הא היסטורי של מלך 'אלוהי ' או של מלך שהוא ורק הוא 'צלם אלוהים . ' היא גורסת כי המלך אינו ידו הארוכה של האל , אין למלכותו ולא כלום עם מחזור הטבע , לא בגינו גואים הנהרות ולא בשלו שופעים היבולים . עם זאת , תפיסת מלכות זו אינה מחליפה את המלך בשלטון ישיר , בלתי מתווך , של האל . לפחות בגרסתה המקראית מטיפה תפיסה זו למלכות קצוצת סמכויות , שבה המלך אינו חוצה את הגבול המפריד בין האנושי לאלוהי . השמירה על מעמדו הבלעדי של האל משתקפת במאבק כנגד הטרנספורמציה של הפוליטי לקוסמולוגי , ושל ההיסטורי למיתי . 92 על זיקות בין הקבלה והחסידות לבין האידאולוגיה המל...
אל הספר