חלקו האחרון של ספר בראשית , פרקים לז-נ , נקרא לא אחת כאילו היה נובלה קטנה ושמה יוסף ואחיו . למעשה , הרומן הידוע הנושא שם זה , מאת הסופר הגרמני הדגול תומס מאן , הוא במובן מסוים פרשנות רחבת היקף ורבת דמיון לסיפור המרתק המתואר באופן כל כך חסכני , אך כל כך עוצמתי , בפחות מארבע מאות וחמישים פסוקים של כתבי הקודש . הסיפור הזה הוא ללא ספק סיפור משפחתי נוגע ללב , תיאור של זדון ושליטה , של כמעט רצח אח ושל מחילה , סיפור שמככבת בו אחת הדמויות המוכשרות והכריזמטיות בתנ " ך , הלא הוא יוסף , בנו המועדף של יעקב . אולם אם ייקרא כך , במנותק מן ההקשר הרחב של התהוות אומת ישראל , יחמיץ הקורא את משקלו המיוחד של הסיפור בספר בראשית . שכן , הסיפור הזה עוסק בשאלות מכריעות של שימור והנצחה בצומת דרכים קריטי עבור עם הברית בתחילת דרכו . בשני הדורות המייסדים הראשונים עברה ברית האלוהים עם אברהם לאחד משני בניו של המייסד ( הצעיר שבהם ) - תחילה ליצחק , אחר כך ליעקב - בעוד הבן האחר - תחילה ישמעאל , אחר כך עשו - מסולק הצדה . בהתחשב בידיעותינו על הקשיים שבהם מצויים תדיר היחסים בין אבות לבנים והיחסים בין אחים , ולאחר שהתוודע...
אל הספר