ציות לחוק ועשיית דין צדק הם ערכים מקראיים מכריעים . הוא הדין באשר לרעיון הברית . כל השלושה מוכנסים לראשונה לחיים האנושיים - ולמחשבתו של הקורא - מגולמים בחוק ובבריתו של נוח , והם נושאו של פרק זה . לערכים האלה נודעת חשיבות עליונה משום שהופעתם דרך החוק והברית מסמלת מעתק של קבע בתנאיו הנפשיים והחברתיים של המין האנושי . בני האדם מקבלים את הצורך באיפוק ואת האחריות לרסן את עוצמתם של דחפים טבעיים מסוכנים . חוקים כלליים מוחלים על החברה האנושית וכופים התנהגות הולמת כלפי אחרים , לא רק כלפי אלה שהם בשר מבשרך . האדם המוסרי והחברה האזרחית שניהם תוצר של כינון החוק . אלא שהמקרא מתייחס להתפתחויות הללו בצורה דו משמעית . הופעת החוק , אף שהיא הכרחית לחלוטין , אינה מוצגת בפשטות כסיפור של הצלחה רבתי . החוק הוא בראש ובראשונה תגובה על הרעות המסתתרות בלבבותיהם של בני אדם . כדי לשלוט ברעות חולות אלו לא די שהחוק יקבל את קיומן הבלתי נמנע , עליו להיכנע להן פה ושם , ויותר מזה - לגייס את עזרתן לתמיכה בשלום האזרחי . בסוף הפרק הקודם עזבנו את נוח ואת תיבתו כשהם נסחפים בדממה בין העולם הישן לעולם החדש , צופנים בחובם חיים...
אל הספר