מי אז ברמה ה"ניו הפדרלית דיל , " העילה הייתה העיקרית הצורך להרחבת המדומה תחום בהוצאות הפעילות ממשלתיות הממשלתית כדי למנוע אבטלה . עילה זו עברה כמה שלבים . בתחילה היה צורך בהוצאות הממשלתיות כדי לעודד צמיחה כלכלית . הוצאות זמניות תכנסנה את המשק לפעולה , ואז יוכל הממשל לצאת מן התמונה . כאשר ההוצאות הראשונות לא הצליחו למנוע אבטלה ובעקבותיהן באה התכווצות כלכלית חמורה בשנים , 1938-1937 פותחה תורת 'הקיפאון הנצחי ' כדי להצדיק מידה גדולה וקבועה של הוצאות ממשלתיות . המשק הגיע לבשלות , כך נטען . ההזדמנויות להשקיע כבר נוצלו ברובן ואין סיכוי רב שתצמחנה הזדמנויות חדשות ממשיות . אף על פי כן הציבור ירצה עדיין לחסוך . לפיכך יש לממשל צורך בהוצאות ובגירעון מתמיד . ניירות הערך שיונפקו כדי לממן את הגירעון יהיו לציבור דרך לצבור חסכונות , וההוצאות הממשלתיות יבטיחו תעסוקה . השקפה זו הופרכה לגמרי באמצעות ניתוח תיאורטי , ועוד יותר באמצעות הניסיון הממשי , לרבות צמיחתן של דרכים חדשות לגמרי להשקעה פרטית שהתומכים בתורת הקיפאון הנצחי אף לא חלמו עליהן . אף על פי כן הותירה תורה זו עקבות . ייתכן שהרעיון כבר אינו מקובל ...
אל הספר