צורות גוף שלישי יחיד תופסות בזמר את המקום הראשון ברשימת השכיחויות בהפרש ניכר משאר הגופים , אך תפוצתן הגבוהה משותפת לרבים מגילוייה של הלשון ואינה ייחודית לזמר . הופעתן של צורות גוף שני יחיד במקום השני ברשימת השכיחויות , לעומת זאת , אינה נתון מובן מאליו . שכיחותן של צורות גוף שני קשורה לתפוצתו הגבוהה של מבנה הפנייה בזמר . בלשון בכללותה תפוצתם של משפטי הפנייה נמוכה למדיי . הם רווחים בעיקר בלשון המדוברת ובלשון הדיאלוג הספרותי המנסה לייצגה , אך בגילוייה האחרים של הלשון השימוש בהם מועט בהרבה . בזמר הם שכיחים מאוד , ותפוצתם הגבוהה היא מן הקווים האופייניים ללשונו . מרבית צורות הפועל בגוף שני הופיעו בזמר בתוך מבנה של פנייה . בעיקר נקרו במבנה זה צורות הציווי , כגון צא , בחור , במחול נלהב , ( 119 ) את תורתי , ילדי חמד , שמרו זכרו נא , ( 185 ) שכב , בני , שכב במנוחה , ( 432 ) פלוגה , עלי עלי בהר . ( 51 ) לעתים הופיעו במשפטי פנייה גם זמני הפועל האחרים , כגון מאין באת , האונייה , ( 125 ) למה באתם , השותלים , ( 233 ) מה עוד תבקשי מאתנו , מכורה , ( 285 ) אינכם יודעים , חה חה דודים , ( 88 ) וכדומה , אך...
אל הספר