2. התאפסות שוואים וחטפים שלא על פי כללי העברית המדוברת

התאפסות השווא הנע הדקדוקי במקומות שבהם נהוג בלשון הדיבור מימוש תנועתי שלו אינה נפוצה בזמר , והנסיכה העיקרית שבה נרשמה התופעה בקורפוס המחקר היא בעיצורים א או ע המנוקדים בחטף או בשווא . מרבית 137 יש שמממשים בצורות אלו צרור ומאריכים תמורת זאת את התנועה הקודמת , [ taafru ]) [ hoolxim ] וכדומה . ( 138 ראו כלל 3 בעמ' . 95 שווא שמופיע בעיצורים אלו נחשב לנח מבחינה דקדוקית , אך מבחינה פונטית הוא ממומש בהגייה כתנועה . היקרויותיה הן בטקסטים שנכתבו על פי ההגייה האשכנזית או בידי כותבים שהושפעו ממערכת הגייה זו : זיו חכלילי הוצק שמה ז ונאוה [ tava ] לעיניים 438 ) צ"מ — מאנה , ( ובקומי משנתי / לא תבוא דאגתי / [ dagati ] לבקש מחייתי — 85 ) א' צונזר , ( עד תאטר [ tetar ] בור קברי עליי פיה מ"מ — 383 ) דוליצקי , ( נוסו נוסו ממעמקים /[ mimamakim ] בעזרת שוכן ערבות — 414 ) נ' רוזנבלום , ( היערה 3 x [ hajara ] בקשת וחץ ל"ש — 148 ) גורדון , ( עלי קבר קדומים תאבל [ teval ] מצבת ק"א — 93 ) שפירא , ( עורו אחים אל תנומו / לעבודתכם [ lavodatxem ] אנא קומו — 201 ) נ' שפירא , ( ובכן אחיי נא לעבודה [ lavoda ] ( שם , ...  אל הספר
מוסד ביאליק