שוואים, חטפים וצרורות עיצורים

מעמדם של השווא הנע הדקדוקי ושל החטפים מתבסס בזמר במישרין על מעמדם בשירה העברית המודרנית ומשקף את השינויים שחלו בכללי הגיית השווא במעבר מן השירה שנכתבה באירופה על רקע ההגייה האשכנזית 123 עמ' . 78-76 124 ראו עמ' 111 ואילך . 125 טורי תשנ"ג . 126 הרושובסקי . 746 : 1971 המסורתית אל השירה שנכתבה בארץ ישראל על רקע העברית המדוברת . בכל אחת משתי תקופות אלו בתולדות השירה העברית הכתיבו כללים אחרים את אופן מימוש השווא הגע , וההבדלים האלה משתקפים גם בזמר . ככלל שולטים בזמר הכללים שהתקבלו בשירה העברית בעקבות חילופי ההגייה והמעבר לכתיבה על פי ההגייה הארץ ישראלית , אך יש בו גם שרידים לדרכה של השירה האשכנזית בסוגיה זו , בעיקר בטקסטים שנכתבו כחלק ממנה או בהשפעתה . הגיית השווא הנע על פי דרכה של ההגייה האשכנזית משקפת את מערכת הכללים שנוצרה בשירה העברית במעבר לשיטת השקילה הטונית סילאבית בדור התחייה . עד דור זה הוקנתה בשירה חשיבות רבה למעמדו הדקדוקי של השווא הנע , והמשוררים נדרשו להחשיבו במניין ההברות במשקל גם כאשר בהגייה עצמה לא מומש מימוש תנועתי , אלא התאפס . בשיטת השקילה הטונית סילאבית פינה השיקול הדקדוק...  אל הספר