הנישואין , שהיו השיא בחיי כל יהודי ויהודייה בתימן , נמשכו על פני שבעה ימים תמימים והיו מורכבים מטקסים רבים , לבר מן האירוח המשפחתי בשבת שלפני החתונה ובארבע השבתות שלאחריה . בהשפעת הסביבה הערבית שבה חיו , נהגו יהודי תימן ללוות את טקסי הנישואין בשירה ובריקוד ( מלבד בשבת - אז לא רקדו . ( הגברים לחוד והנשים לחוד . עד סוף המאה הט"ז רפרטואר שירי החתונה היה מורכב בעיקרו משירי יהודה הלוי , ומעט משירי אברהם בן חלפון , המשורר התימני שחי בעדן בראשית המאה הי"ג וכתב בסגנון השירה הספרדית . שירים אלו כלולים במדור 'שירות ותשבחות' שבתכלאל הקדום , קובץ השירים של יהודי תימן שבוצעו במסיבות החברתיות שמחוץ לבית הכנסת . אולם מסוף המאה הט"ז , עם התגברות ההשפעה של השירה התימנית המוסלמית מאסכולת החמיני על יהודי תימן , החלו המשוררים היהודים לכתוב שירי חתונה חדשים , רבים מהם בשילוב עברית וערבית . סוגה זו עדיין אינה מצויה ביצירת זכריה אלצאהרי , שפעל במחצית השנייה של המאה הט"ז במרכז תימן , אבל היא כבר ניכרת בזו של יוסף בן ישראל , בן דורו הצעיר . יוסף חי באזור שרעב שבדרום תימן , אזור כפרי שבו הייתה קרבה חברתית יותר ...
אל הספר