הניסוי איננו שיטה לאיסוף נתונים . הוא מהווה תבנית ( מודל ) ש תכליתה לאפטר לחוקר להשיג רמת-בטחון גבוהה לגבי קשרים סיבתיים שהוא מוצא בין משתנים . הניסוי מהווה מסגרת לאיסוף נתונים בשיטות לאיסוף-נתונים שנדונו בפרקים הקודמים . בניסוי החוקר שולט על מתן " גירוי" בתנאים מבוקרים כדי לבדוק את השפעתו . הוא מודד ערך המשתנה התלוי , נותן את הייגירוייי ואחר-כך מודד שוב את ערך המשתנה התלוי , בו הוא צופה שינויים . בפרק זה אתאר תחילה מערכים ניסויים שונים , ואחר אתייחס לבעיות תקפות המתעוררות בעת ביצוע הניסוי . המיוחד בניסוי הוא שה"גירוי" קודם להתנהגות הצפויה . יכולתו של החוקר לקבוע את קדימות הייגירוי" לתוצאה , מאפשרת לו לטעון , שה"גירוי גרם לאותה התוצאה . טענה כזו מתחזקת , כאשר מסוגל החוקר להציע מערכת תיאורטית , שתסביר את הקשר בין הייגירוי" לתוצאה - מדוע ה"גירוי" הספציפי צריך להביא לתוצאה הצפויה . ניתן לחלק מערכים ניסויים לשלושה סוגים , כפי שעושים קמפבל וסטנלי : מערכים טרום ניסויו , מערכים ניסויים אמיתיים ומערכים ניסויים-למחצה . מ ערך טרום-ניסויי . במערך הטרום ניסויי אין השוואה שלמה בין ערך המשתנה התלוי ...
אל הספר