בפרקים הקודמים הצגתי את מרכיביה העיוניים של תוננית מחקר : בעיה מחקרית , תיאוריה , השערות , משתנים , הגדרות אופראטיביות , אוכלוסיה ומדגם . החוקר חייב לקבוע את תוכנו של כל אחד ממרכיבים אלה במקרה המסויים שלו , לפני שיגיע לשלב החשוב הבא בביצוע מחקר : איסוף הנתונים . בפרק זה אצביע על הקשר שבין הקביעות התיאורטיות של החוקר , לבין ההחלטות האופראטיביות הנדרשות ממנו בבואו לבדוק את רעיונותיו בשטח . זו הבדיקה האמפירית אשר תאפשר לו להחליט אם רעיונותיו מבוססים , אם לאו . התאמת השיטה לנושא ולנחקרים - השיטות הספציפיות לאיסוף נתונים , ש החוקר בוחר להשתמש בהן , צריכות להתאים גם לנושא הנחקר וגם ל"נחקרים" מהם מתכוון החוקר לאסוף את נתוניו . ל"התאמהיי זו שני היבטים עיקריים : ראשית , על השיטה שנבחרה לאיסוף נתונים להיות מסוגלת לספק אותו סוג נתונים הדרוש לבדיקת ההשערות . לכל שיטה יתרונות וחסרונות ולכל שיטה יש מחיר מסויים , בין אם המחיר הוא כספי , ובין אם ענייני-מחקרי . אם , לדוגמא , מעוניין החוקר בבעייה של שינוי חברתי , עליו לבחור שיטת איסוף נתונים שתבטיח קבלת הנתונים הטובים ביותר על שינוי . השיטות השונות נבדל...
אל הספר