הבחנה זו מצריכה את חלוקת הרומאן לשני חלקים שונים . הראשון שבהם אינו אלא פרולוג מורחב לשני , גוף הרומאן . כל הרומאן הוא אוסף תבניות דיבור בגוף ראשון , אוסף סגנונות דיבור . הקשרים היסודיים הם הקשרים בין תבנית דיבור אחת לתבנית דיבור אחרת . יתרה מזו , תבניות הדיבור מבוססות על הבחנה בין תוכן לבין אופן מסירתו . סיפור מסויים יכול להיות מסופר עלידי אתד הגיבורים בלשונו , ויכול להימסר בשם אותו גיבור על-ידי גיבור אחר בלשונו הוא . היחס בין דרך המסר . לבין התוכן קובע את משמעות הרומאן כולו . ההדגשות הסגנוניות , בדיבוריהם השונים של הדמויות הפועלות , יוצרות ברומאן מגוון של אינטרפרטציות משמעיות שונות לתכנים הנמסרים בו , ומגוון של קשרים ספרותיים . יוצא איפוא , כי דמותו של מנדלי מו"ס , על מוטיב הדיבור הדומיננטי בה , מתווה את יסודות הפואטיקה ברומאן . חלקו הראשון בולו תבנית דיבור רציפה , שחלות בה הפרעות מועטות בלבד - תבנית הדיבור של מנדלי מו . ס" חלקו השני הוא אוסף תבניות דיבור , מהן רק חלק הן תבניות הדיבור של מנדלי מו"ס . נראה לי כי משמעותו המרכזית של הרומאן עולה מהעקרון הפואטי הבא : הארה מיוחדת את דמותו ...
אל הספר