בפרק הקודם עסקנו בטכניקה של אמידה : תוצאה המבוססת על מדגם שימשה בסיס להסקת מסקנות לגבי מדד כלשהו באובלוסיה . בפרק זה נכיר טכניקה נוספת הנקראת בדיקת השערות . השערת האפס וההשערה המחקרית ( הנגדית , האלטרנטיבית . ( בטכניקה של בדיקת השערה מקבל החוקר תשובה חיובית או שלילית לגבי שאלה מסוימת , שהוא שואל בנוגע לפרמטר באוכלוסיה . השאלות יכולות להיות : "האם הישגיהם של בני קבוצה מסוימת עולים על הנורמה המקובלת , שהיא ציון " ? 75 "האם יש קשר מסוים בין הישגים ספורטיביים לבין מידת הפופולריות של תלמידי בתי-ספר תיכוניים " ? "האם אחוז הפותרים נכון שאלה מסוימת , עולה על " ? 5035 ועוד . בדוגמא הראשונה יש השערה לגבי הממוצע . ההשערה , שממוצע ההישגים של בני קבוצה מסוימת גבוה יותר מהנורמה , היא ההשערה המחקרית , וסימנה . H , נבדוק אותה כנגד האפשרות , שממוצע הקבוצה שווה לנורמה או נמוך מהנורמה . אפשרות זו נקראת השערת האפס , וסימנה . H 0 השערת האפס היא תמיד השערה ספיציפית בדבר שיוויון המדד באוכלוסיה לערך מסוים . לגבי שלושת הדוגמאות שהובאו לעיל , תהיינה השערות האפס : ממוצע ההישגים שוה ל- H : y = 75 75 0 0 K 1 \ nn ...
אל הספר