השירות לחולה הסובל ממחלות נפשיות משקף את היחס של החברה אל חולה הנפש . הכמות והאיכות של המאמצים שמשקיעה חברה מסוימת לתמיכה בחלש ובנזקק הן מאמות המידה לרמה התרבותית של אותה חברה , כך שאפשר לומר , שמבנה השירותים לחולי הנפש משמש ראי לחברה המספקת אותם . באופן אידיאלי , על שירותים אלו לענות על כל הצרכים של החולה בשלבים השונים של מחלתו , לשמר את אנושיותו של החולה ( ובכך של חברתו ) ולספק את הרמה האופטימלית של טיפול לפי הידע המצוי באותו זמן . המודעות לכך שיש צורך לטפל בחולי הנפש בצורה נאותה גברה מאז המאה , 18-ה אך אחרי תקופה ליברלית קצרה חזרה התפיסה שיש לבודד את החולה מסביבתו . רק אחרי מלחמת העולם השניה הופיעו תנועות רפורמיסטיות , והן הביאו שוב לגישות ליברליות בטיפול בחולי הנפש . בערך באותו זמן , ואולי לא במקרה , החלו הטיפולים התרופתיים בחולי הנפש . בסוף המאה 19-ה החלה התפתחות עצומה בהבנה של תסמונות נוירוטיות והפרעות אישיות שונות , וזו אפשרה טיפולים אמבולטוריים באנשים עם תסמונות שונות . במחצית השניה של המאה 19-ה התפתחו צורות שונות של ארגון וטיפול באנשים הסובלים מתסמונות נפשיות .
אל הספר