אחד המאפיינים של חברות פרימיטיביות הוא עצם הזדהותן כקבוצה ולא כפרט . השיגעון נתפס כערך מיסטי , קדם-לוגי , ולכן כל התנהגות חורגת אצל הפרט , ולו המוזרה ביותר , מקבלת משמעות במסגרת האידיאולוגיה הקבוצתית וניתן לה הסבר הגיוני . עם התפתהות הדת הושם דגש רב יותר על הפרט ועל חיי הנפש ( הנשמה . ( כך עשתה היהדות וכמוה גם הנצרות אחריה . אפילו בימי-הביניים שאלו שאלות על גבולות חיי הנפש הנורמליים . על-פי התפיסה המקובלת באותם ימים , הנשמה שואפת אל האלוהות , אך נבלמת על-ידי הגוף וצרכיו . משום כך נתפסו באותה תקופה חולי נפש רבים כמוכי שדים , ולכן טופלו על-ידי כמרים .
אל הספר