ההערכה הראשונית של גירוי הדחק מושפעת גם מהמבנה הפסיכולוגי של הפרט , מתפיסותיו , מגישתו , מנטיותיו ההגנתיות ומתבנית התגובות הטיפוסית שלו . גורם חשוב המשפיע על התפיסה וההערכה הראשונית הוא מטען זכרונות העבר , בייחוד נסיונות טראומתיים , התמודדות לא מוצלחת עם מצבי דחק וקונפליקטים שונים לא פתורים . זיכרונות אלו מועלים למודע על-ידי ההקשרים האסוציאטיביים הטעונים רגשית . אחת התאוריות טוענת , שחסינות כנגד מצבי דחק מתפתחת על-ידי העמידה החוזרת בפניהם . כדברי האמרה העממית , “ נסיונות קשים יכולים לחשל את האדם . ” ואולם , תופעה זו נכונה רק כאשר בהתמודדות בעבר נמצא פתרון הולם וננקטו דרכי התמודדות יעילות . לעומת זאת , על-פי תאוריה אחרת , החוויות הקשות בעבר גורמות למצב של ריגוש-יתר והחלשת כוח ההתגוננות במצבי דחק . מצב כזה של ריגוש-יתר מתעורר בייחוד כאשר המשבר בעבר היה טראומתי ולא היה מלווה בהסתגלות מחדש . ואולם גם לפי גישה זו , אין להיתפס לפסימיות . ההנחה היא שההעלאה מחדש של זכרונות שהודחקו וההגברה של מצב החרדה והדיכאון מרככות את ההגנות , מעלות את רמת הציפיות ואת המוטיבציה לטיפול ופותחות פתח והזדמנות מח...
אל הספר