הקדמה על הפרעות אפקטיביות בקרב ילדים ומתבגרים ידוע בספרות הפסיכיאטרית זה עשרות שנים , אך רק 10-ב השנים האחרונות הצטבר חומר קליני ומחקרי מספיק כדי לגבש עמדה ברורה באשר לקיומן של הפרעות אלו מהגיל הרך ואילך . כבר בשנת 1845 כתב ז’אן אסקירול Jean ) ( Esquirol על אפשרות קיומן של הפרעות אלו בגיל צעיר . אמיל קרפלין ( Emil Kraeplin ) מציין בשנת 1921 שאצל 0 . 5 % מהחולים המאניים שבדק הופיעו ההתקפים הראשונים לפני גיל . 10 תיאוריות גיבוש האישיות הניחו שלפני גיל ההתבגרות לא תיתכן הפרעה כזו , מפני שהמערכת התוך-נפשית עדיין אינה מגובשת דיה כדי שייווצרו קונפליקטים בין ״האני העליון״ לבין ״האני״ – כך תיארו זאת קרל אברהם ( Karl Abraham ) ופרויד בתחילת המאה . 20-ה ואולם , מאז הכינוס הרביעי של הפסיכיאטרים לילדים בשטוקהולם בשנת 1970 ופרסום ספרו של דיוויד רסקין 1977-ב . ( David Raskin ) החלו לשים לב לתופעה זו אצל ילדים ומתבגרים , נבנו עזרי אבחון מתאימים , והתפתח מחקר בנושא . מחקר זה בא לענות על מספר שאלות עקרוניות בנושא : א . האם הדיכאון שאנו מאבחנים אצל ילדים , מתבגרים ומבוגרים הוא אותה הפרעה ? ב . האם קיים ...
אל הספר