בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר אנו מוצאים מצבי חירום הדורשים התערבות פסיכיאטרית דחופה , גם אם הם מגיעים , כפי שקורה פעמים רבות , לחדר-מיון לקטינים . הרעלה , חבלה עצמית או ניסיון התאבדות אובדנות בגיל הילדות כיום אנו יודעים , שמקרים רבים שתוארו בתאונות אצל ילדים , כגון בליעה של כדורים או חומרים מזיקים אחרים , נפילה מקומה גבוהה וכדומה , אינם בהכרח מקריים . מאז למדנו לאבחן את מצבי הדיכאון אצל ילדים ומתבגרים , ולעתים אף אצל ילדים בגיל הרך , והבנו שיש לבדוק אותן ״תאונות״ באור שונה . יש לקבל פרטים אנמנסטיים על התפתחותו של הילד , על המערך המשפחתי שלו ועל שינויים בהתנהגות ובתפקוד שחלו בזמן האחרון במשפחה . ילדים המגיעים לחדר המיון הפדיאטרי לאחר מספר פעמים של היפגעות לאור אירוע או מצב מסוכן עלולים להיות שייכים לקבוצת הילדים שאינם רוצים לחיות . פעולות סיכון אלו הן ביטוי לדיכאון שלא אובחן . אוון קולמן ( Evan Kohlman ) וגורדון אלפרט ( Gordon Alpert ) מצאו בשנת 1970 כי אחוז גבוה יחסית של ילדים מבין אלה שהגיעו לחדר מיון פדיאטרי לאחר קפיצה מקומה גבוהה או בליעת כדורים , סבלו מקונפליקטים גלויים וידועים , ול...
אל הספר